שמעון בן אבי: קודם כל מורה
כשאני שואלת את שמעון בן אבי, מה הוא קודם כל: גבר, יהודי, יוגי, ישראלי או אולי אבא? הוא מצליח להפתיע אותי. הוא חושב על השאלה בדיוק שלוש שניות לפני שהוא עונה לי: "אני קודם כל מורה. הוראת הדרך, החזרה למקום האינטימי. אני חש את הצורך לתמוך בכל מי שמחפש את הדרך והכלי היוגי מתאים עבורו".
בחודש הבא ימלאו לשמעון 50. דרך היוגה היא דרכו כבר יותר מ-30 שנה. הוא מבקש להדגיש שחיי הרוח תמיד היו חלק ממנו, עוד מילדות, כבן למשפחה דתית. את היוגה פגש לראשונה בדרך מקרה, בגיל 17 בערך. הוא למד אז אומנויות לחימה. המורה שלו הזמין חבר, מורה ליוגה, שיעביר להם שיעור יוגה כחוויית העשרה.
שמעון מספר היום, שהוא לא זוכר מה בדיוק עשו בשיעור, או איזה יוגה לימד אותו מורה, אולם היו שם הרבה תנועה, נשימה, עצירה והתבוננות. לדבריו, בסופו של אותו שיעור הוא הבין: מה שהוא מחפש בחיים נמצא ביוגה.
זו תובנה בהחלט לא מובנית מעליה לעלם בן 17.
בתקופת הצבא (79-77), לימד את עצמו יוגה לבד מספרים שרכש. לאחר הצבא, החל ללמוד מדיטציה טרנסנדנטלית ובמקביל לתרגל יוגה בצורה לא פורמלית. ב-1986, כשפתחה רחל זולברג את קורס המורים ליוגה הראשון בוינגייט, שמעון היה שם. רחל זולברג לימדה ויניוגה. היא הייתה מחלוצות מורי היוגה בארץ ותלמידתו הישירה של דסיקצ’אר, הגורו ומפתח השיטה.
אחרי הלימודים בוינגייט באו עוד התנסויות במגוון זרמים של היוגה: איינגאר יוגה עם דינה בוגר, ויג’ננה יוגה עם אורית סן-גופטה.
במקביל החל שמעון ללמד יוגה, אך לא רק. הוא השלים שני תארים אקדמאיים באוניברסיטת חיפה: תואר ראשון במתמטיקה ופילוסופיה ותואר שני בפילוסופיה. במקביל עסק בחיבור תוכניות לוגיקה לילדים. יותר מאוחר, הוסיף ולמד גם בינוי ערים בטכניון ואף הקים משפחה והשתקע במושבה גבעת עדה.
אולם את החיבור החזק והמשמעותי ביותר ליוגה הוא חווה בסדנת אשטנגה של ג’ון סקוט, אליה הגיע אחרי שיעור אחד שעורר את סקרונותו אצל גילי חרובי. חרובי הוא מורה תל אביבי, שהיה הראשון ללמד אשטנגה בארץ. זה היה בערך בשנת 96’. ג’ון סקוט, אנגלי, הוא מורה ידוע לאשטנגה יוגה ותלמידו של שרי פטאבי ג’ויס, הגורו של אשטנגה יוגה.
שמעון נסע ללמוד עם ג’ון באנגליה, ושנה מאוחר יותר, ב-98’, אף נסע למייסור שבהודו למספר חודשים, כדי ללמוד עם ג’ויס עצמו. עם ג’ון סקוט נותר בקשר אמיץ וחברי עד היום.
שמעון מספר שהוא תמיד נמשך לזרימה ביוגה. אשטנגה-ויניאסה מלמדת בדיוק את זה: זרימה ומקצב. הוא מבהיר כי יותר חשוב מהבנת התנוחות, בדרך הויניאסה אנו חווים את הבנת המקצב כפי שהוא נתפס ע"י החושים. הבנת מקצב זו, היא המפתח להבנת משמעות החיים לדבריו.
מאז שמעון בן אבי הוא בעיני רבים, המורה בהא הידיעה לאשטנגה יוגה בארץ. ב-2001 החל אף להכשיר מורים בארץ בדרך האשטנגה. המעבר להכשרת מורים התרחש מעצמו באופן טבעי, הוא אומר, ולמעשה מאז הוא מקדיש לכך את רוב זמנו.
אבל לא רק: בימי שני בערב, שמעון מלמד במכמורת שיעורי אשטנגה למתרגלי יוגה ככלל, שאינם בהכרח מורים. בנוסף אפשר לפגוש אותו בסדנאות אותן הוא מעביר מדי פעם ברחבי הארץ.
את היוגה הוא רואה היום כדבר נחוץ ביותר. חשוב לו שאנשים ידעו מה יכולה היוגה בעצם לתרום לנו. בעיניו, עלייתה של היוגה בזמננו, היא תוצאה של געגועי האנושות כולה לתיקון ולמשהו הקרוב יותר לרוח האדם: "הזרות, הבלבול והכאב המאפיינים את זמננו, זימנו את היוגה, משום שזו דרך המציעה אופטימום וחופש מכל הכאב האנושי".
האסאנות- תנוחות היוגה, הן לדבריו כלי למסע רוחני. הן כלי גישה למימד מאוד רגשי בגופינו, ובכוחן לשחרר אותנו מחסמים רגשיים. כשאנו משתחררים מחסמים אלה, אנו יותר פנויים לתהליכי חיבור והתבוננות.
בשילוב עם פראניאמה – תרגילי נשימה, ודהראנה- ריכוז, הופכת היוגה לכלי משחרר.
לשאלתי איך הוא רואה את עתידו בשנים הקרובות, הוא עונה כי ימשיך ללמד עוד ועוד. שמעון מלמד גם באופן קבוע בקייפטאון, דרום אפריקה, לשם הוא מגיע לפרקי זמן קצובים, לרוב בקיץ. יחד עם זאת, הוא מאמין כי ישהה יותר ויותר במדבר, לשם הוא נוסע לעיתים תכופות כדי להתבודד ולהתבונן פנימה.
פגשתי את שמעון לראשונה לפני כמעט שבע שנים. חזרתי אז מארה"ב וחיפשתי מקום ומורה להתאמן אצלו. הייתי מורה חדשה יחסית ליוגה ונהגתילהתאמן הרבה לבד. אבל גם היה לי חשוב למצוא מקום שבו אוכל לבוא מדי פעם כדי להיות תלמידה. לא ידעתי את שעת השיעור המדויקת והגעתי באיחור. נימוסיי, שאז עוד היו מלוטשים משנות השהייה בארה"ב, "לא הרשו" לי להיכנס לשיעור באיחור וכך יצא שעמדתי מחוץ לדלת והתבוננתי משם פנימה דקות ארוכות.
התרגשתי.
התרגשתי למצוא מקום בארץ שבו מתרגלים אשטנגה יוגה ברצינות אמיתית וברמה גבוהה. שמחתי והרגשתי הקלה על שמצאתי כאן מורה, שאני יכולה ללמוד ממנו המון.
מאוחר יותר, בדרך למכוניתי, ידעתי: בשבוע הבא אני הולכת להיות פה בזמן. מאז ועד היום, ככל שמתאפשר לי, אני באה ללמוד ולרענן את הידע והתובנות שלי עם שמעון בן אבי. ובכל שיעור איתו, אני חווה מחדש את האושר הכי בסיסי ואמיתי, את החדווה הטהורה שבתרגול יוגה.
כתבה של ענת שזר איתיאל-התפרסמה במגזין המושבות ב-16.01.09
